<h1>כל בו הלכ' מנחה סימן מ'</h1>
<h2>דף פב.</h2>
דין מנחה. פותח החזן אשרי ואחריו אומר ובא לציון וכל סדר קדושה שלא אמרו אותו בשחר מפני טורח ציבור שלא יכבד על הזקנים והעוברות והמניקות אם יאחרו כל כך בבית הכנסת ויצומו עד אחרי אמרם כל הסדר. ואחר אומר קדיש קצר. ואחר אומר ואני תפלתי וכו'. ולפיכך נהגו לומר פסוק זה במנחה של שבת לפי שכתוב למעלה ממנו ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אומות העולם ורוב בני ישראל עושין משתאות ומשתכרין ביום שמחתם, ואני תפלתי לך וכו', כי העת אשר הגדלת השמחה ביום (מנוחתינו) [מנוחתי] ושמחתי איני משליך אותך אחרי גוי כי בהגיע זמן התפלה אני מפסיק משתאותי ומניח כל תענוגותי וקופץ אני להתפלל אליך בעת רצון ובשעה קבועה, אבל אומות העולם אחרי אכלם ושתייתם אינם מזכירין מי בראם ומזמרין ומחנגין לשמחתן, וישראל אחרי אכלם סעודה שלישית אינן שוכחין יוצרם ובשעת מנחה שהיא עת רצון לפניו הם מתפללין, וכשם שעושין כמשפט עשה להם כמשפט אב לבן והפוך מדת הדין למדת רחמים, וזהו אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך, ענני בישעך שהיא אמת. על זה נהגו כל ישראל לאמרו בתפלת המנחה של שבת אבל ביום טוב שאין מנהג להתפלל תפלת מנחה רק סמוך לתפלת ערבית לא נהגו לאמרו מפני שאין זה עת משתה לשום אדם.
וה"ר נתן כתב טעם אחר וז"ל לפי שעזרא תיקן קריאת התורה במנחה משום יושבי קרנות שאין עוסקין בתורה אלא במקח וממכר ולא עסקי באורייתא עמד ותיקן קריאה זו להגן עליהם, אנו אומרים ואני תפלתי לפני קריאתה להודות ליוצרינו שלא עשנו כהם. וביום טוב שאין בו קריאה ולא סעודה שלישית לפי הנראה אין אומרים אותו. ואחר כך מוציאין ספר תורה וקורין ג' בסדר השבוע הבא י' פסוקים לכל הפחות. ואחר גוללין הספר. ואין אומרים קדיש אחר קריאת התורה כמו שעושין בשחרית. והטעם כי בשחרית אומרים אותו לפי שאומר אשרי אחר הגלילה, ולשון אשרי יושבי משמע לשון שהיה ועיכוב כמו שאמרו ז"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שנאמר אשרי יושבי ביתך והדר יהללוך סלה, וכדי שלא ישהו כל כך אחר קריאת התורה קודם הקדיש אומר אותו אחר קריאת התורה, אבל במנחה שאין אומרים כלום בין קריאת התורה לתפלה די לנו בקדיש אחד שלפני התפלה. והוא הדין למנחה של תענית שקורין ויחל שאין אומרים קדיש עד לפני התפלה. ויש אומרים שכל זמן שמפטירין בנביא אומר קדיש אחר חזרת התורה למקומה קודם תפלה. ואחר כך מתפללין תפלת מנחה אבות וגבורות וקדושת השם, ובמקום האמצעיות יאמר אתה אחד והוא כנגד שבת שלעתיד לבא.
רצה ומודים ושים שלום צדקתך וקדיש. נשאל לפני ר' על ענין ג' פסוקים אלו מפני מה לא סדרום כסדר שהם כתובים בתלים. והשיב שלכך נתקנו לומר כן לפי שכתוב וה' אלהים אמת, צדקתך הראשון מסיים בה' והשני באלהים והשלישי באמת. וה"ר נתן ז"ל כתב טעם למה תיקנו לומר אלו ג' פסוקים בשבת לפי שניתנה תורה בשבת קבעו אלו שלשה פסוקים של צידוק הדין, בראשון יש י' תיבות כנגד עשרת הדברות, ובשני מ' אותיות כנגד מ' יום שעשה משה בהר לקבל הלוחות, ובשלישי ה' תיבות כנגד חמשה חומשי תורה ע"כ. ונהגו לומר אלה ג' פסוקים לפי שהם מעין צידוק הדין, ואומר אותם בשעת המנחה לכבוד משה רבינו ע"ה שנפטר בשעת מנחה. ואין אומרים אותן בשבת שיש בו תוספת שאומרים בו הלל כגון יום טוב או ראש חודש או חנוכה, וגם לא בי"ד של ניסן שחל להיות בשבת לפי ששוחטין את הפסח בין הערבים ואומרים הלל על שחיטת הפסחים. אבל בשבת של ראש השנה ויום הכפורים אומרין אותן אף על פי שהוא יום טוב.
ונהגו בהרבה מקומות שלא לעסוק בתורה בין תפלת מנחה לערבית לכבוד משה רבינו ע"ה רבן של נביאים שנפטר באותה שעה, כמו ששנינו נשיא שמת כל בתי מדרשות בטלין. והגאון רב שר שלום ז"ל כתב בשבת במנחה מותר להתעסק בתלמוד, ולא עוד אלא שמנהג בבית מדרשו של רבינו בבבל שאחר תפלת המנחה שונין אבות (וקורין בתורה) [וקנין תורה], ואמת הדבר שאין לבטל בית המדרש מכל וכל רק מתבטלין מעט לכבוד הרב אבי התורה שנפטר באותה שעה. ונהגו בהרבה מקומות לאכול סעודת הערב קודם תפלת המנחה בשבת, ואחרי תפלה זו לא יאכלו, רק כל אחד ישב בדד וידום לכבוד רבן של נביאים. וה"ר נתן ז"ל כתב הג' פסוקים הללו שאנו אומרין בשביל צידוק הדין בעבור הנשמות שחוזרות במוצאי שבת לדינם, ואם ראש חודש למחרתו אין אומרים אותו שאין חוזרות לדינם שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו'. והר"ש ז"ל כתב טעם אחר כיון שהתפללו ציבור תפלת המנחה חל להיות מוצאי שבת, שכך מצינו גבי סוכה מאימתי מפנין את הכלים מן המנחה ולמעלה. וכשחל יום טוב או ראש חודש באחד בשבת ידחה צדקתך מפניהם שכבר חלו מן המנחה ולמעלה עכ"ל. ובמסכת סופרים כתב שבת שאומרים בו הלל או מחרתו אין אומרים צדקתך אבל אומרים למוצאי שבת ויהי נועם שאין אסור לעשיית מלאכה כי אם לנשים שמקדשין החודש. וה"ר נתן ז"ל כתב והאומר שנפטר משה רבינו ע"ה בשבת ולכבודו אנו עושין, אי אפשר להיות. שהרי בז' באדר מת משה, ובעשור לחודש הראשון עברו את הירדן, (ובכ"ד) [ובכ"ב] בו התחילו לסבב את יריחו, הכי איתא בסדר עולם, וכבשו את יריחו ביום הז' ושבת היה, ומאחר שיום כ"ח (לא היה שבת כי אם אחד בשבת) [בו היה שבת, אם כן ראש חודש שלו היה יום א', וראש חודש אדר יום שבת, נמצא שז' בו לא היה שבת כי אם ו' בשבת]. ועוד הא כתוב בו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, אלמא ביום (שבת) [שמת] היה כותב, הרי לא היה שבת, ולא ידעתי הטעם מפני מה אין אומרים צדקתך בשבת שיש בו הלל, [אם לא] משום דכתיב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ולא בעי לאדכורי ביה שום עצב, (והכתיב) [והכא כתיב] משפטיך תהום רבה, ואמרינן במדרש מאן דאת מחי את מדקדק. ומותר להתעסק בתלמוד שהרי מנהג בכל ארץ אשכנז לומר מסכת אבות בקיץ ובחורף. ויש מקומות שאומרים אותן מפסח ועד שבועות ולא עוד. ויש מקומות שאומרים אותן משבועות ועד סוכות. ויש מקומות שאומרים אותן משבת וישמע יתרו עד שבת מסעי. וסימן ממתן תורה ועד משנה תורה משה קיבל תורה. והכל לפי המנהג. וכל פעם ופעם מתחילין קודם הפרק כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כדי להפיס דעת עמי הארץ מתחילין באותה בבא, והוא ראשית פרק אחרון של מסכת סנהדרין. ויש מקומות שאומרים שני פרקים בכל שבת ושבת. ומקומות שאין אומרים רק פרק אחד, והכל לפי המנהג. ואחר הפרקים יאמר החזן קדיש על ישראל ועל רבנן. וכתב ה"ר אשר ז"ל תפלות של שבת ד'. א' משבת בראשית, ב' משבת דמרה, ג' משבת דסיני, ד' משבת דימות המשיח ומחיי העולמים עכ"ל.
